השמש נעלמה מאחורי עננת הפחם הכבדה שריחפה מעל לונדון, בעוד הלורד ג'יימס וולסינגהאם נאבק להשיב את שליטתו על מנועי האוויר של האיירוסטאט המפואר שלו, "נשר הברזל". הרוח הפתאומית שהכתה בכלי הטיס כמעט העיפה אותו מהמושב, ומתחתיו התפרשה העיר לונדון במלוא הדרה – מגדלי טלגרף רדיו גבוהים, גשרים מתכתיים מעוטרים, וארמונות שצריחיהם נגעו בעננים.

"אדוני, אני חושב שצריך להגביר את לחץ הדלק במנוע השמאלי," קרא השוקר שלו, פיטרס, שאחז בידית הדלק בכל כוחו. "האינדיקטורים מראים שאנחנו מאבדים גובה!"

"לעזאזל, פיטרס!" צעק וולסינגהאם. "אם נגביר את הלחץ, המנוע עלול להתפוצץ! והפעם אין לי כוונה להימרח על חצי מתושבי לונדון כמו בתקרית הידועה לשמצה של הדוכס מקנט."

פיטרס הנהן בראשו ונאנח. אדונו היה ידוע בהגזמותיו. הדוכס מקנט בקושי נשרט באותה תקרית, למרות שנכון, האיירוסטאט שלו אכן הפך לגוש מתכת מפויח.

מתחתם, קהל צופים התחיל להתאסף. עוד רגע ויתחילו להמר על סיכויי ההישרדות שלהם. כך היו הדברים בבריטניקה של 1887 – תחרות נצחית, הימורים על כל דבר, ואנשי אצולה ששורפים את הונם על מכונות מוזרות ומסוכנות.

"אדוני!" קרא פיטרס פתאום. "זה הדוכס מיורק! הוא חותך לנו את הדרך!"

וולסינגהאם צמצם את עיניו וראה את האיירוסטאט המוזהב של הדוכס חוצה את נתיב הטיסה שלהם, בניגוד גמור לכל כללי האוויר המקובלים. שוב אותו מעשה נבלה. הדוכס מיורק היה יריבו המושבע, והפעם הוא בבירור ניסה לגרום לו לאבד שליטה במהלך הדרבי האווירי המלכותי.

"הנוכל המרושע," מלמל וולסינגהאם. "הוא עדיין לא סלח לי על שניצחתי אותו במרוץ הדרומדרים בחודש שעבר. פיטרס, הגיע הזמן להראות לו את ההמצאה החדשה שלנו."

פיטרס חייך חיוך ערמומי, והוציא קופסה קטנה מתחת למושבו. וולסינגהאם פתח אותה בזהירות וחשף מכשיר קטן שהיה דומה למצפן, אך במקום מחוג רגיל, היה בו גביש מסתובב שזהר בצבע כחול עז.

"מיישר המגנטיות של פרופסור טומפסון," אמר וולסינגהאם בגאווה. "עלה לי הון תועפות לממן את הפיתוח שלו, אבל שווה כל פני. ברגע שאפעיל אותו, השדה המגנטי ישבש זמנית את מצפני הניווט של כל איירוסטאט ברדיוס של חמישים יארד."

כשלחץ על כפתור קטן בצד המכשיר, נשמע זמזום חלש והגביש החל להסתובב במהירות. רגע אחד אחר כך, האיירוסטאט של הדוכס מיורק החל להסתחרר באופן לא מבוקר.

"הו לא!" קרא וולסינגהאם בשמחה מעושה. "נראה שהדוכס נתקל בבעיה טכנית. איזה צירוף מקרים מצער."

פיטרס השתעל כדי להסתיר את צחוקו. מתחתם, הקהל הריע בהתלהבות למראה האיירוסטאט המוזהב המפואר מסתחרר סביב צירו. תמיד התרגשות טובה בערפל של לונדון.

אך השמחה לא נמשכה זמן רב. כשהאיירוסטאט של הדוכס עבר את גבול חמישים היארד, הוא התייצב שוב – אך לתדהמתם של וולסינגהאם ופיטרס, האיירוסטאט פנה היישר לעברם, ובחרטומו נראה בבירור תותח קטן שלא היה שם קודם.

"נראה שהדוכס הביא גם הוא צעצוע חדש למשחק," מלמל וולסינגהאם.

"אולי בכל זאת כדאי להגביר את לחץ הדלק במנוע השמאלי?" הציע פיטרס בקול רועד.

"פיטרס, ידידי," השיב וולסינגהאם, כשהוא מהדק את אבזם רתמות הבטיחות שלו. "אני חושב שהגיע הזמן להפעיל את מגבר הקיטור הנסיוני."

"אבל אדוני! זה עדיין לא עבר בדיקות מלאות!"

"לבדיקות יש את מקומן, פיטרס, ולתהילה יש את מקומה," אמר וולסינגהאם בחגיגיות ופתח מכסה אדום קטן שחשף כפתור מוזהב. "להתכונן!"

כשלחץ על הכפתור, "נשר הברזל" זינק פתאום קדימה במהירות מסחררת, משאיר מאחוריו שובל אדים ואת הדוכס מיורק המבולבל לחלוטין.

"לשם שינוי," חייך וולסינגהאם לעצמו, "אני חושב שהפעם אנחנו עומדים לנצח את הדרבי ללא שריטה."

ואז הוא שמע את הנקישה המדאיגה מכיוון המנוע השמאלי.

"אדוני, המנוע השמאלי!" קרא פיטרס בבהלה. עשן שחור החל להיפלט מהצד השמאלי של האיירוסטאט, ותנודות חדות העבירו רעידות לאורך כל המבנה.

"רק עוד קצת," מלמל וולסינגהאם, אוחז בהגה בידיים מיוזעות. קו הסיום—מגדל התצפית המפואר של כיכר טרפלגר—כבר נראה באופק. "עוד חמש דקות ואנחנו שם."

המנוע השמאלי השמיע קולות גניחה והמשיך לפלוט עשן שחור. פיטרס הביט בפאניקה במדי הלחץ שהאדימו בזה אחר זה.

"האדון יסלח לי," אמר בהיסוס, "אבל מדדי הלחץ כבר בשטח האדום כבר שלוש דקות. אם לא נאט עכשיו, אנחנו עלולים—"

"לסיים במקום שני?" השלים וולסינגהאם. "בהחלט לא! אתמול בערב הימרתי עשרים אלף ליש"ט על ניצחון היום. חוץ מזה, המהנדס ג'ונס הבטיח שהמנוע יחזיק לפחות חצי שעה במהירות מרבית."

"ג'ונס?" פיטרס העווה את פניו. "האיש שתכנן את הסירה השוקעת של הדוכס מסאסקס?"

"אה, כן…" וולסינגהאם משך בכתפיו. "אבל זה היה לפני שעבר את הקורס המתקדם שלו באלכימיה מודרנית."

באותו רגע, גוש מתכת התנתק מהמנוע השמאלי ונפל מטה, למזלם לתוך נהר התמזה ולא על ראשם של אחד מהצופים הנלהבים שמילאו את הרחובות.

"זה בטח רק בורג עודף," אמר וולסינגהאם מיד, ממשיך לאחוז בהגה בחוזקה. "לכל הרוחות, פיטרס, הסתכל מאחורינו. האם הדוכס משיג אותנו?"

פיטרס הציץ דרך משקפת הפליז המוזהבת שלו. "לא, אדוני. הוא עדיין כחצי מייל מאחורינו, אבל… אוי לא."

"מה עכשיו?"

"אני חושב שהוא שחרר את… הדרקון."

וולסינגהאם קפא במקומו. "הדרקון? אבל… זה עדיין לא אושר לשימוש על ידי ועדת התעופה המלכותית!"

"מאז מתי הדוכס מקשיב לוועדות?" שאל פיטרס בציניות.

מאחוריהם, מהמעמקים של האיירוסטאט המוזהב, נפתח פתח גדול וממנו נורה לאוויר מבנה משונה שנראה כמו גלגל ענק עם להבים. בראש כל להב ישב נער קטן עם משקפת ארוכה. גלגל הלהבים הסתובב במהירות, מתקרב אליהם בקצב מסחרר.

"השדים יקחו אותו!" קרא וולסינגהאם. "הוא מפעיל את מערכת האיסוף החדשה שלו — הדרקון. שמעתי שהם חוטפים ילדי רחוב ממזרח לונדון ומשלמים להם פני אחד כדי לטפס על הלהבים!"

"אכן מגעיל," הסכים פיטרס. "אבל נורא יעיל. הילדים מחפשים נקודות תורפה וצועקים הוראות למפעיל שמכוון את התותח."

ואכן, אחד הילדים כבר הצביע לעבר המנוע השמאלי המעשן. וולסינגהאם ראה את הדוכס מיורק מכוון את התותח.

"פיטרס, הגיע הזמן לנקוט באמצעים דרסטיים," אמר וולסינגהאם בדרמטיות והוציא קופסה נוספת מכיסו. בתוכה נח כדור קטן בצבע כסוף.

"זה לא מה שאני חושב שזה, נכון?" שאל פיטרס בחשש.

וולסינגהאם חייך חיוך ערמומי. "ההמצאה האחרונה של פרופסור בלנצ'ארד — פצצת עשן משופרת עם תוספת של אבקת גרפיט. היא תיצור ענן שיגרום לכל המשקפות והעדשות לההפוך עכורות לשעות. הדרקון יהיה עיוור לחלוטין."

בלי להמתין לתגובת השוקר שלו, וולסינגהאם השליך את הכדור מאחורי האיירוסטאט. הכדור התפוצץ באוויר ויצר ענן עשן עצום שעטף את הדרקון המתקרב. מיד נשמעו צעקות בהולות וצליל חבטות מתכת כאשר הלהבים התנגשו זה בזה בעיוורון.

"מעולה!" קרא וולסינגהאם. "עכשיו, פיטרס, הבה נשים את כל כוחנו במנוע הימני ונגיע לקו הסיום."

"אבל אדוני, המנוע השמאלי—"

"זה מנוע אחד יותר ממה שהדרקון יש לו כרגע!" צחק וולסינגהאם.

כשהמנוע הימני הואץ למהירות מרבית, האיירוסטאט החל לנוע בתנועה סיבובית מסחררת, המנוע השמאלי משמיע קולות גניחה הולכים וגוברים.

קו הסיום היה קרוב מאוד כעת. הקהל שהתאסף סביב מגדל התצפית בכיכר טרפלגר הריע בקולי קולות כאשר ראו את "נשר הברזל" מתקרב. אך פתאום, המנוע השמאלי נדם לחלוטין.

"אוי לא," לחש פיטרס, "אנחנו הולכים להסתחרר!"

אך וולסינגהאם חייך חיוך רחב. "לא, ידידי. אנחנו הולכים להסתובב!"

הוא משך את ההגה בחוזקה וניצל את התנועה הסיבובית הלא מבוקרת, מפעיל את הדלק הנותר במנוע השמאלי בפרץ אחרון של עוצמה שגרם לאיירוסטאט להסתובב סביב צירו בתנועה מושלמת.

"נשר הברזל" חלף את קו הסיום כשהוא מסתובב סביב עצמו כמו בלרינה, ורגע אחר כך המנוע השמאלי התפוצץ סופית בענן של אדים וניצוצות שהקהל קיבל בתשואות רמות, משוכנע שזה חלק מההופעה.

"הללויה!" קרא וולסינגהאם כשהאיירוסטאט החל לנחות (לא בדיוק כמתוכנן) על גג הגלריה הלאומית הסמוכה. "ניצחנו את הדרבי המלכותי!"

"ונשארנו בחיים," הוסיף פיטרס, מנגב זיעה ממצחו.

כשנחתו על הגג בקול חבטה עז, וולסינגהאם יישר את מעילו המהודר והוציא שעון כיס מוזהב.

"ממש בזמן לתה," אמר בשביעות רצון. "אני מניח שהדוכס מיורק עסוק כעת בחיפוש אחר ילדי הרחוב שלו. אולי יספיק לנו לחמק למועדון לפני שהוא יגלה שניצחנו."

בזמן שטיפסו במורד הסולם החירום של הגלריה, כבר יכלו לשמוע את הכרוזים ברחובות מכריזים על הניצחון המפתיע של הלורד וולסינגהאם, וסוחרי ההימורים מחלקים את הזכיות למהמרים המאושרים.

"יש לי הרגשה," אמר וולסינגהאם תוך שהוא מגלגל את שרוולי חולצתו, "שהדוכס עומד להזמין אתגר חדש בקרוב."

"איזה סוג, אדוני?"

"שמעת על הגשר החדש שבונים מעל התעלה?"

פיטרס נאנח. מעולם לא היה משעמם לעבוד עבור הלורד ג'יימס וולסינגהאם, אבל לפעמים הוא תהה אם לא היה עדיף להיות שוקר עבור מישהו פחות… יצירתי.

"אולי הפעם," הוא אמר בזהירות, "נוכל להשתמש במנועים שעברו בדיקות?"

וולסינגהאם צחק בקול רם. "פיטרס, אתה תמיד היית בדרן. בדיקות! איזה רעיון משעשע."

ובעוד וולסינגהאם צועד בביטחון לעבר מועדון האצולה הקרוב, פיטרס הביט למעלה בערגה לעבר האיירוסטאט המעשן שלהם, תוהה כמה זמן יעבור עד שמישהו יבחין שהוא הצית בטעות את גג הגלריה הלאומית.